יום רביעי, 14 בינואר 2015

נקרה עלינו / נקרא עלינו

שינוי מעניין מופיע בפרשת שמות בתיבת נקרה-נקרא.

בתחילה (שמות ג, יח) אמר ה' למשה: "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ". אולם בהמשך (שמות ה, ג), בדברי משה לפרעה נאמר: "וַיֹּאמְרוּ אֱלֹקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב".

בלשוננו אומנם לא נשמע הבדל בין התיבות, אולם ייתכן שבעבר עדיין נשמר ההבדל בין האותיות, וגם אם לא - יש להבין את שינוי הלשונות, כמו גם העבריים - העברים.

בינותי ותרתי בספרים בעניין זה וזה מה שהעליתי במצודתי.

תרגום אונקלוס

בראש ספר "תרגום אונקלוס המוגה והמדויק" נכתב: "כבר זה עידן ועידנים בעת קריאת שמו"ת הבחנתי אשר תרגום אונקלוס הוא מלא שיבושים שנפלו בו, וכמעט שאין חומש מדפוס אחד שדומה בתרגומו לחומש מדפוס שני, ולפעמים גם בחומש מדפוס אחד פעם תרגם תיבה כך ופעם באופן אחר, ואין יודע אם מקורה בקבלה או בשגיאה. אציג דוגמה אחת, בשמות ג', י"ח אלקי העבריים "נקרה" עלינו, ושם ה' ג' אלקי העבריים "נקרא" עלינו, שיש חומשים שבשניהם כתוב בתרגום אתגלי כגון ברב פנינים, ובסאמעט כתוב בראשון אתקרי ובשני אתגלי וכ"ה בנתינה לגר, ויש חומשים שבשניהם כתוב אתקרי, ועוד כהנה וכהנה וחלקים ציינתי בחומש שתח"י, והמבוכה רבה. ומאז עלה ברעיוני מי יעלה בראשונה לסקל המסילה ולהסיר מן תרגום אונקלוס כל הטעויות ושיבושים שנפלו בו".

בספר מעט צרי על תרגום אונקלוס, לרבי יעקב זאב לב: "אתקרי. תרגם כלשון המקרא. כתב בספר המתורגמן, אולי כונת אונקלוס לשון קריאה, כי רוב לשון מקרה מתורגם בשורש ערע, אלא שגם מצאנו מקרה לילה מתורגם מקרה ליליא ע"כ. צ"ע שלקמן תרגם "נקרא עלינו" אתגלי עלנא. ולכאו' נראה שאין דעת אונקלוס כהאב"ע שסבר שהמלה "נקרה" באות ה' והמלה "נקרא" באות א' טעמם שוה (ע' לחם ושמלה). וי"ל דכאן שהמדובר אתה וזקני ישראל, כלומר שאתה וזקני ישראל יאמרו נקרה עלינו, וזקני ישראל לא זכו לדרגא של גלוי, תרגם אתקרי עלנא והוא מלשון מקרה. מה שאין כן לקמן שהזקנים נשמטו, ורק משה ואהרן אמרו נקרא עלינו, והם זכו לגלוי לכן תרגם אתגלי. אבל בנוסח סביוניטה הגרסא כאן "אתגלי". ויש גם נוסח ישן כאן ולקמן אתקרי".

בספר פירושו הרד"צ הופמן מביא את הגרסאות השונות בדברי אונקלוס, וכותב שהוא ויונתן בן עוזיאל

מתרגמים אתקרי עלנא, כלומר נקרא עלינו ובתרגום השבעים מתרגמים קרא אותנו אליו. בהערה נכתב,

שבפתשגן המכונה יא"ר הגרסה ואתגלי, ותמה מדוע להלן אתגלי עלנא על נקרא עלינו, וייתכן שלא היה נוח לו לתרגם שם אתקרי כי אין שם ה' מוזכר שם, ויונתן בן עוזיאל מתרגם שם אתקרי ויתכן שמכאן ראיה שגירסת יא"ר היא עיקר ויש לגרוס אתגלי גם כאן.

יש להוסיף, כי בחומשים מובאים דברי בעל הטורים: "נקרה בגימטריה שנה, רמז לו עשר מכות יהיו בו שנה אחת", והגיה על כך האדר"ת: "לעיל כתיב בה"א והכא באל"ף, ובספר עיטור בכורים כתב שנראה כי מקומו של הדיבור לעיל". רמז זה שנקרה גימטריה שנה, מובא כבר במדרש לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתא.

אין שינוי במשמעות

ה"אבן עזרא" כותב: "נקרה עלינו בה"א וגם באל"ף הטעם אחד, כמו נקרא נקראתי". "והוא בטעם פגיעה". וכן כתב הרוקח שהן מתחלפות.

רבנו בחיי מפרש גם הוא ששניהם לשון מקרה, ומסביר את ההבדל בין עברים לעבריים שהיו"ד רמז לעשר המכות.

וכן כתב בספר אור תורה למדקדק המפורסם רבי מנחם די לונזאנו: "אלקי העברים נקרא עלינו, ב' בפרשה זו וקדמא אלקי העבריים נקרה בה"א. ונסמר עליו במס"ק (במסורה קטנה) לית כתיב ה"א. תנינא נקרא באל"ף דין דענינא. וכתב הראב"ע נקרא בה"א גם באל"ף הטעם א' שכן פגיעה מלשון נקרא נקריתי בהר.

והש"ך כתב, נקרא תרגום אונקלוס אתקרי עלנא ר"ל, הוא נקרא אלקי ישראל עכ"ל. ור"ל שהוא מלשון כי שם ה' נקרא עליך, והא דלא מני להו במסורה תהלים יו"ד גבי הני מילים דסוף תיבותא חד כתיב ה"א וחד כתיב אל"ף כמו דמני שם והפלה ה' בין מקנה ישראל בה"א והפלא ה' את מכותך באל"ף, דע דכל הני דמני להוא אינון זוגין דלית כוותיהו במקרא. משא"כ הך נקרא באל"ף, דאיכא טובא במקרא לכך לא מני לי' וק"ל".
נקרה לשון מקרה, נקרא לשון קריאה

הרמב"ן מפרש שהשני נקרא באל"ף "שהודיעוהו לשון המקרא כאשר נצטוו לו, ופרשו לו כי במקרא הזה אשר נקרא עליהם יצטרכו לזבוח לפניו וגו'". והמפרש מסביר דבריו: "כי במקרה אשר נקרא עליהם, כנאמר במלכים 'כי שמך נקרא על הבית הזה', ואנו נקראים עם ה', במקרא הזה בא והודיעוהו לפרעה. ולעומת זאת הפסוק הראשון 'נקרה' באות ה"א בלשון מקרה ופגע.

בספרים ברית עולם וברכת אברהם, מבדילים בין נקרא לשון קריאה, שעל ידינו קוראים אותו אלקי העבריים ומרומם על ידינו ומיוחד עלינו, לבין נקרה בה"א מלשון מקרה, וה' אמר למשה ואהרן לומר לפרעה שה' התגלה אליהם במקרה עכשיו.

וכן בחומש עם פירוש המליץ בינותם כתב לחלק בין נביאי נקרה מלשון טומאה כנביאי העכו"ם. 

וכעין זה האריך בספר צדה לדרך: "רש"י, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון ארעי ובלשון טומאה כו'. וא"ת הלא לעיל בפרשת שמות כתיב ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרא עלינו ופרש"י נקרא לשון מקרה וכן ויקר אלקים אל בלעם, הרי לך שלשון זה הנאמר בבלעם מצינו ג"כ בישראל. כבר תירצוה המחברים שזה שאמרו פה שלנביאי ישראל נגלה עליהם בלשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, ה"מ היכא שהכתוב מספר ענייניהם כגון הכא שהכתוב מספר שהקדוש ברוך הוא נגלה על משה בלשון חבה, אבל התם שהזקנים ומשה אמרו על עצמם ה' אלקי העבריים נקרא עלינו אינו מדרך המוסר שיאמרו על עצמם שהקדוש ברוך הוא נגלה עליהם בלשון חבה, אלא אדרבה ממעיטין את עצמם לומר שאן הקב"ה נגלה עליהם אלא בלשון עראי וטומאה. ועוד יש לומר כי לשם היו מדברים עם פרעה כמו שכתוב ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרא עלינו, ולפיכך דברו עמו לפי הרגלם ודרכם של האומות שאין הקב"ה נגלה לנביאיהם אלא בלשון עראי וטומאה. ועוד יש לומר שבשעה שיאמרו משה והזקנים ה' אלקי העבריים נקרה עלינו היו ישראל עדיין בארץ מצרים ובעת ההיא לא היה בידם שום מצוה וכבר היו מוטעים בטיט היון עד שנתערבו בהם ולמדו ממעשיהם ולא באה אותם כנבואה איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וגומר, ולזה לא היה ראוי אז להקדוש ברוך הוא להית נגלה עליהם בלשון חבה".

וכעין זה כתב בספר דברי אברהם לרבי אברהם טכורק: "אלקי העברים נקרה עלינו ועתה אמר נקרא וגם ועתה, ונראה לצד שלא יאמר פרעה אם אעשה רצונו עתה ירצה גם כן לאיזה ימים אחרים שילכו לזבוח, ולזה אמר לו נקרה כי אין זה אלא מקרה ואינו אלא ועתה ולא תמידית זה הפירוש לפי הבנת פרעה, אבל הקב"ה כיון בזה לצד שאמר נלכה נא דרך שלשת ימים, ואם ילכו לגמרי יהיה נראה כשקר ח"ו, ולזה אמר ועתה שזה שאני אומר על שלשת ימים אינו אלא עתה, כי אם ישמע פרעה מיד, אבל אם לא ישמע אז ילכו לגמרי, ולצד שלא ירא משה שמא ישמע פרעה ולא ילכו אלא על שלשת ימים, ולזה אמר לו השם קודם".

וכן בספר תורת אלף על התורה מרבי שמעון ישראל פאזען אב"ד שאפראן: "ועוד צריך באור דכאן כתיב "נקרה" עלינו, והוא לשון מקרה כמו שכתב רש"י ז"ל (לא ח"ו לשון טומאה כמו גבי בלעם), ואחר כך כאשר סיפרו זה לפרעה, אמרו אלקי העברים "נקרא" עלינו וזה הוא לשון קריאה... וזה הי' מחמת ששמעו לקול משה, כמו מי שמתעורר ללמוד קדושת התורה כדי להתדבק בו ית', ואז אלקי העבריי"ם נקר"ה עלינו, כלומר במקרה שלא בזכות גמור נוסף יו"ד אחת על העברי"ם ונעשה עבריי"ם, כדי לקשר אותנו שוב בקשר אמיץ. וזה הוא ההמשך של ושמעו לקולך וגו' ד' אלקי העבריים נקרה עלינו, כלומר על ידי שמיעה זו זוכים שיוכל לחול עלינו במקרה אות יו"ד, ואז אחר כך כבר יכולים אנו לקרא אליו. ועל כן כאשר ספרו זה לפרעה, אמרו אלקי העברים נקר"א עלינו, כלומר כי כבוא הוא ית' מקבל קולנו בכל קראנו אליו, והבן".

בהגדה של פסח "תבלין למצוה" של רבי אברהם אהרן הלוי פראג, כתב: "ולמה שינה מרע"ה באמרו זה לפרעה ואמר אלקי העברים (לא העבריים) נקרא (לא נקרה) עלינו"? ומתרץ באריכות שיש שם עצם ושם מקרה (תואר) ושם מקרה לאדם לפי מקומו, כמו אברהם העברי ולבן הארמי. ובהמשך כתב: "כי תחלה הספיק להי"ת שיאמר, אלקי העבריים אלה שנתקבצו מעבר הנהר נקרה עלינו בדרך מקרה, כדרך שחוור של מלך שכל מי שפוגע בו ראשון הוא נוטל את חמורו, אבל כאשר סרב משה וטען שלא ישמעהו פרעה נאמר אח"כ ואמרת אל פרעה וגו', בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני וגו', ולא מקרה הוא אלא מקרא קדש לקרוא את בני בכורי שיעבדני, והמסרב על זה עונשו יותר קשה, וע"כ אמר משה לפרעה אלקי העברים נקרה עלינו".

וכן כתב בביאור המילות על חמישה חומשי תורה, ספר הברית לרבי צבי הירש קאלישער: "נקרא עלינו, לא אמר קרא לנו רק לשון נפעל מפני שצריך אתערותא דלתתא ובקראנו אליו לבוא אז נקרא עלינו ע"י שקראנו לו. וגם רמזו לפרעה שע"י קושי השיעבוד בצעקתנו לו נקרא לקולנו. ובזה מובן לעיל אמר נקרה בה"א וכאן נקרא בא' כי לפרעה לא אמרו תחלה שע"י קראינו אליו בא' שאז הי' מרבים חרון אף של פרעה, רק אמרו נקרה במקרה מעצמו, אבל באמת הוא נקרא ע"י אתחלתא דידן, ולכן אמר פרעה צועקים שהבין מלת נקרא".

וביתר ביאור בקובץ קול התורה כותב רבי שמעון אלפנט מציריך: "ואם כנים הדברים, יתיישב לן עוד דיוק שעמדנו עליו זה מכבר. בפרשה שמות אמר הקב"ה למשה רבינו במראה הסנה, ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר וכו', ואילו להלן כאשר התיצבו משה ואהרן לפני פרעה בשליחותו של מקום, נאמר ויאמרו אלוקי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר וכו'. פעם נקרה בה"א ופעם באל"ף, והלא דבר הוא. אולם לפמש"כ אפשר לומר, דכאשר דיבר הקב"ה אל משה נאמר נקרה עלינו לשון מקרה, כי בין אצל הקב"ה ובין אצל משה מקרה הוא ג"כ מקרא, ואין הבדל ביניהם כלל. ורק כאשר באו משה ואהרן לפני פרעה הוצרכו להטעים באזניו אלוקי העברים נקרא עלינו, שיבין המצרי הלזה בשכלו האטום כי לא דבר ריק הוא, מקרה בעלמא, אלא בשליחותו של מקום הם באים".

ובספר עטרת זהב לרבי שמואל טוביה שטרן מבדיל גם הוא בין מקרה לשון טומאה לקריאה: "אלקי העבריים נקרה עלינו. אלקי העברים נקרא עלינו. בתחילה כתיב נקרה בה"א ואח"כ כתיב נקרא באל"ף. במקום דכתיב העבריים בשני יודי"ן איירי בכל ישראל אפילו אלו שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה, ולכן הקב"ה נראה עליהם רק במקרה ולא בחבה ולא במקרא שהאי מערע קדישא לשון מקרא קודש ולכן במקום דכתיב אלקי העברים שהם רק הצדיקים כתיב מקרא לשון חבה יתירה".

גם בספר מגדנות לחזקיהו לרבי חזקיה בן מעתוק חדד מבדיל בין מקרה לקריאה, ומתרץ באופן אחר: "ואמרתם אלקי העברים נקרה עלינו. כתוב נקרה בה"א לשון מקרה, אבל לקמן כשבאו לפני פרעה כתוב נקרא בא'. ועי' להראב"ע ז"ל שכ' דמובן אחד להם וכמ"ש בנביא נקרא נקראתי וכו', והוא ל' מקרה ע"ש. ולפי הדרש נלע"ד לפ' דהנה ישראל כשהיו במצרים לא היו ראויים לגאולה וכמ"ש מה אלו אף אלו, וממילא לא היו ראויים להתגלות שכינה ולכן כתוב נקרה עלינו מקרה הוא, אבל הם כשהלכו אצל פרעה לא רצו להגיד לו בלשון מקרה שהמובן לא ראויים לגאולה כי יוסיף להרשיע ולא ישלח אותם, כי הנה אפי' ה' לא נגלה עליהם רק במקרה בעלמא כמו חלום ואין בזה ממש, לכן אמרו נקרא בקריאה גמורה ושלמה ודו"ק ולענ"ד ט' נכון".

וגם בספר שדה יער לרבי עזריאל יחיאל רובין מתרץ באופן אחר: "שם נקרה עליהו בהא ולקמן ה' ג' נקרא בא', כאן פירש בת"י אתקרי' עלנא לשון מקרה כמו"ש באוה"ח, ולקמן פירש אתקרי שמי' אלנא מלשון קריאה. עי"ל כמו"ש בעה"ט נקרה בגימט' שנה ששנה ילקה בעשר מכות ולפרעה לא רצו לגלות זאת תיכף קודם ששמעו ממנו שאינו רוצה להניחם לכך אמרו נקרא בא' שלא יבין מתוך דבריהם רמז זה".

בספר אורי וישעי, מביא את דברי רבי יונה מרצבך, שיש אנשים שחושבים שמה שקורה לאדם בחייו מקרה הוא, אולם חז"ל לימדונו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם מכריזים עליו מלמעלה. קרה מלשון מקרה, קרא מלשון קריאה והכרזה מלמעלה. ה' ציוה למשה לומר נקרה לשון קרי ומקרה, אך משה רבנו אמרו בכל הגאווה נקרא מלשון קריאה ממש. ומובא משמו גם בספר כנסת אליהו, וכך מובא גם בספר דביר קדשו לרבי יעקב גולדברג על פי דברי רבי יעקב קמניצקי בפרשת מקץ על דברי יעקב "וקראהו אסון בדרך".

בספרי אמן ח"ן לרבי חיים בן סניור מתרץ גם בדומה, שמשה רמז לפרעה שהקב"ה לא נגלה אליו במקרה אלא קרא להם והטיל עליהם את השליחות, ורצה להחדיר בלב פרעה שהכל נעשה ברצון ה' ובידיעתו.
מקרה מיד בלי דיחוי

בספר די באר לרבי דוד יצחק מן מתרץ, שמקרה משמעותו לעשותו מיד בלי דיחוי, וה' אמר למשה ואהרן לבקש מפרעה להוציאם מיד ולכן גם נאמר ועתה, וכשבאו לפרעה ואמרו לו "פן יפגענו" הרי ממילא נאמר בזה שצריך הדבר להיעשות מיד, ולכן אין צורך לומר ועתה ואין צורך לומר נקרא באל"ף, שכבר מובן שצריך להיעשות מיד. וכעין זה תירץ בספר אמר ואמרת לרבי אליהו כ"ץ.

נקרא עם הזקנים, נקרא משה ואהרן לבדם

מהר"ל בגור אריה מבדיל בין קריאת ה' למשה ואהרן והזקנים ששם לשון מקרה, כי הזקנים לא זכו לנבואה רק באופן מקרי, ובדרך כשהלכו כל הזקנים ונותרו רק משה ואהרן שזכו לנבואה, לכן נאמר ויקרא.

תירוץ זה מובא בספרים רבים, וכן כתב בספר חידושי רבי אליעזר שמחה (רבינוביץ): "הכא כתיב באל"ף בסוף התיבה ובמאמר הקב"ה למשה כתיב נקרה בה"א, וצ"ע השינוי הלז. ונ"ל דבשעה שאמר לו הקב"ה נקרה, לא אמר לו שאהרן ילך עמו, ואהרן היה נביא עוד בהיותו במצרים ולא משה כמ"ש בשמואל א' פ"ב פכ"ז, ולזה בשעה שדיבר עם משה לבד אמר לו דהתגלותו דרך מקרה, משא"כ כשבאו משה ואהרן אל פרעה אמרו לו דכן נקרא עליהם, דזה ידוע ומפורסם התגלות שמו עליהם דהא לאהרן שהוא רק לפה למשה נגלה מכ"ש למשה שהוא א' לאהרן.

וכן בספר קריאת ספר לרבי דוד קליין ח"א: "ובזה ידויק דיוק נכון מה שבפרשת שמות בפסוק ג' יח, נאמר אלוקי העבריים נקרה עלינו ונאמר נקרה בה"א ואח"כ בפסוק ה' ג' נאמר אלוקי העבריים נקרא עלינו נאמר נקרא באל"ף, והטעם כי הראשון נאמר להאמר ע"י הזקנים שלא הגיעו לנבואה וממילא קריאת השי"ת אליהם לא נאמרה בחיבה ובקדושה כל כך והשני נאמר ע"י משה ואהרן לבד שהיו נביאים במדרגה גבוהה מאוד וקריאתם מד' היתה קריאה של חיבה וקדושה בשלימות גמור, ולכן תרגם המתרגם בראשון איתקרי עלנא ובשני איתגלי עלנא, כ"ה בחומשים המדוייקים וכן דייק המהר"ל מפראג שם, הרי לפניך חשיבות עניין קריאת ספר".

וכן בספר שערי מאיר לרבי מאיר הכהן קפלן: "הערה: בפ' שמות ג' י"ח כתוב, ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו השם אלקי העבריים נקרה עלינו. כתוב נקרה בה"א בסוף. ובפרשה ה' י"ג כתוב ויאמרו אלקי העבריים נקרא עלינו בא' בסוף. מהו ההסבר ונראה כי הטעם הוא משום דבפרשה ג' י"ח מדובר על זקני ישראל שאינם נביאים ואם נאמר להם מפי משה על השליחות זה היה רק במקרה חד פעמית שנצטוו מפי הגבורה ללכת לפרעה לכך נכתב בהא היינו במקרה. אבל בפרשה ה' י"ג מדובר על משה ואהרן לבד כי הזקנים נשמטו א' א' ומשה ואהרן נכנסו לארמונו של מלך מצרים ומסרו את הציווי מפי השי"ת והם היו נביאים קבועים שהקב"ה דיבר איתם ושייך לומר עליהם נקרא עלינו היינו אנחנו נביאים ושמענו מפי השי"ת את הציווי ללכת לפרעה, לכן כתוב נקרא בא', נקרא ממש תמיד".

כעין זה מתרץ בספר ילקוט פנינים לרבי מנחם צבי טאקסין, וכן בשיח יהודה לרבי יהודה אריה הכהן רפפורט, וכן בתורת ישר לרבי יששכר שלמה רוטשילד, וכן בספר אבן ישראל לרבי ישראל יעקב פישר, ובספר זאב יטרף לרבי זאב הוברמן, וכן בספר שנות חיים לרבי חיים ברודא, שתחילה נאמר זאת לזקנים והם פחדו לומר לפרעה שצעקו לפני ה' על אשר מענה אותם, אולם משה ואהרן לא יראו ואמרו שקראו אל ה' וביקשו רחמים. וכעין זה מתרץ בספר חסד לאברהם לרבי אברהם וינברג מסלונים וביתר אריכות, עיי"ש.

בפרי צדיק כותב: "והנה מצינו בציווי השי"ת למשה כתוב 'לך ואספת את זקני ישראל וגו', ובאת אתה וזקני ישראל וגו' ה' אלקי העברים נקרה עלינו בה"א, ואחר כך כשבאו כתוב אלקי העברים נקרא עלינו באל"ף. והיינו שבאם היו הזקנים הולכים עמהם והיו מאמינים, אז היה הענין בא על ידי מדת מלכות כנסת ישראל בשלמותה על ידי האמונה, ולכן בציווי כתוב מקרה בה"א. אך אחר כך כשנשמטו הזקנים הוצרך להיות על ידי אל"ף שהוא פל"א עליון נפלאות מעתיקה, אף שלא היו ראויים לגאולה... וכן מה שאמר יעקב אשר יקרא אתכם, דבקש לגלות להם הקץ, והיינו דאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה... ולכן כתוב אשר יקרא דרך מקרה בהיסח הדעת אשר לא יעלה על לב וכתוב באל"ף".

וכעין זה בהוספה בספר פי צדיק לרבי יהודה שיינפלד: "בציווי השי"ת למשה אמר לך ואספת גו' אלקי העברים נקרה עלינו, ואח"כ כשאמרו משה ואהרן לעם כ' נקרא עלינו באלף, דלשון מקרה הוא כשבא לפי תומו ומשגיחים עליו מלמעלה, אבל אח"כ שנשמטו הזקנים א' א' ולא היו ראוים לגאולה מצד ההשגחה הרגילה, הוצרך להנהגה גבוהה יותר של פל"א - אל"ף - העליון".

הבדל בין שם אלוקים לשם הוי"ה

כתב בספר מלל לאברהם לרבי אברהם סתהון: "ובזה יתורץ לנו מה שהקשה הרב היפה ז"ל, בב"ר פרשה ה' סימן י"ט בד"ה שמא תאמר שנינו וכו', שהקשה דלמה משה ואהרן בתחלת דברותם לפרעה שאמרו כה אמר ה' אלקי ישראל אמרו נקרא עלינו באל"ף, וכשחזרו ואמרו אלקי העברים נקרא עלינו אמרו נקרה בה', וההברות מתחלפות, שהרי המתרגם כאן במלת נקרא באלף תרגם איתקרי, ובמילת נקרה שאמרו כשחזרו ואמרו ב"ה תרגם איתגלי. ולפי מה שהקדמנו אתי שפיר, שבתחילה כשאמרו לו כה אמר ה' אלקי ישראל, דהיינו בשם המיוחד והוא אלקי ישראל שכך נקרא בפי כל ישראל, לכך אמרו נקרא באלף דם דמתקרי עלן כך הוא. אכן כשחזרו ואמרו אלקי העברים והיינו בשם הנקרא בפי הגוים, אינן יכולים לומר נקרא עלינו באל"ף שאין זה נקרא בפי ישראל, לזה אמרו נקרה בה"א שתרגומו אתגלי עלן. והנה האמת הוא שהב"ה בתחילת שליחותם אמר להם ובאת עתה וזקני ישראל ואמרת אליו אלקי העברים נקרה עלינו, דהיינו שהזכיר להם שם המפורש. ואם כן מה ששנו את לשונם בדברם אל פרעה, הוא במה שאמר להם הי"ת אלקי העברים והם אמרו אלקי ישראל. אכן עם כל זה מה שדרשנו ופירשנו אכתי טבא הוא וטבא ליהוי, דבפי ישראל נקרא אלקי ישראל ובפי המצריים וכל גווי הארץ בשם אלקי העברים", ועיין שם ההמשך.

ובדומה לכך כתב בספר ביכורי אביב לרבי אברהם ביק: "ה' ג' ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו, ולעיל ג' י"ח בצואת ה' כתוב נקרה, כי השי"ת צוה שיאמרו שרק מקרה הוא ולא יתמיד לבקש זביחה במדבר, כמ"ש באוה"ח שם (והוא לרמותו כדי שישאילו וירדפו בעבור ממונם יע"ש), אכן כשהתריס הרשע ואמר לא ידעתי את ה' השיבוהו הלא אלקינו הוא ועלינו נקרא שמו ומאין תדענו, ולזה תרגם אונקלוס שם איתקרי וכאן איתגלי, כמ"ש על לא ידעתי לא איתגלי לי שמא דה'. והראב"ע כ' שהכל א' לשון פגישה וא"כ מה זה שינוי ובהכי יתיישב מה שכ' באוה"ח לעיל דמש"ה אתיב נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך ג' ימים שיהיה מאמר... ולא יצא ממקור האמת ח"ו מאמר ג' ימים והוקשה לו על מה שחסר כאן ועתה וכ' שסמך על הקודם יע"ש. ולפ"ד ניחא דהכא אין פירושו שהש"י נגלה לומר זה כי זה כבר אמרו בפסוק א' כה אמר ה' שלח את עמי ופה הודיעהו שעליהם נקרא שמו ועל המטא איננו נקרא ומאמר נלכה הוא בשבילם".

בדומה לזה בספר שנות חיים לרבי חיים ולצר: "במדרש אמרו, משה ואהרן שמא תאמר שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקב"ה ואמרנו לו כה אמר ה' אלקי ישראל ובשביל כך הקשה כנגדנו, חזרו ואמרו אלקי העברים. עד כאן. להבין כוונת המדרש נדקדק דלעיל כתוב נקרה עלינו בה"א, וכאן כתוב נקרא עלינו באל"ף. והנה מובן כי השר של מצרים ידע שנגזר ארבע מאות שנה ועדיין חסר מאה ותשעים שנה. לכן כשאמרו ה' אלקי ישראל אמר שלח עמי, הקשה כנגדם, דמשעה שנקרא אלקי ישראל אין עדיין ארבע מאות שנה, ורצו עכשיו לרמז לו שהחשבון התחיל משנולד יצחק. והנה באברהם כתוב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ומשנולד יצחק היה נקרא אלקי העברים, האב והבן. לכן אמרו משה ואהרן אלקי העברים נקרא עלינו, משנקרא אלקי העברים התחילה הגלות. וזו כוונת המדרש שנינו אותו הלשון, כי הוא אמר ארבע מאות שנה ואנו דוחקים הק"ץ שנה. חזרו ואמרו אלקי העברים. לכן כתוב כאן נקרא באל"ף".

וכן כתב בספר קדושת יצחק לרבי לוי יצחק לייפער מנדבורנא אראד: "וקשה, מפני מה לעיל כתיב ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו בה' וכאן כתיב באלף, ועוד למה חזרו עוד הפעם לומר לו אלוקי העברים, והלא כבר אמרו לו פעם אחת כה אמר ד' אלוקי ישראל בשם הוי' ב"ה. ונ"ל היות כי כאשר באו אל פרעה אמרו אליו כה אמר ד' בשם הוי"ה ב"ה, והוא ביקש בפנקסו ולא מצאו שם הוי' ב"ה, כמאמר המדרש, על כן אמר לא ידעתי את ד', והוא ידע רק מן שם אלוקים, כמו שאמר לו יוסף אלוקים יענה את שלום פרעה. על כן חזרו ואמרו לו אלוקי העברים נקרא עלינו, פי' זה דנקרא בשם אלוקים היא על ידינו, שאנחנו בגלות ובעבדות, וגם יוסף קרא לו אלוקים כי הי' גם כן בגלות, ומשום הכי כתיב 'נקרא' באלף, דפירושו נקרא שמו אלוקי םעל ידינו, אבל כעת שנתמלא רחמים עלינו להוציאנו מעבדות לחירות, נקרא בשם הוי ב"ה, אבל הכל אחד, על דרך ד' הוא האלוקים".

גדולת עם ישראל על כל העמים

בספר אפיקי יהודה כתב: "עוד יש לדקדק שינוי קטן מה שהתורה אמרה בשם ד' אלקי העברים נקרה עלינו בה"א, והם אמרו (גם לאחר החזרה שנזהרו אז שלא לשנות לשונו ית'), נקרא עלינו באלף. והמפרשים לא הרגישו בזה (רק אונקלוס תרגם את שלמעלה, אתקרי עלנא, ואת שלמטה, אתגלי עלנא, ודבריו סתומים)". בהמשך הוא מחלק בין מאמר אלקי ישראל (שנקראים על שם יעקב אבינו להראות שעם ישראל הוא הכנבד מכל העמים) לבין מאמר אלקי העברים (שנקראים על שם עבר הנהר וצריכים לחזור לשם ולא להיות בגלות במצרים), שכאשר מזכירים שם ישראל "תהיה הכוונה כי בני ישראל מצד יקרם מעלותם העולות על כולהמו, אין ראוי שיעבוד בהם מלך אחר אשר הוא מך בערכם. ולעומת אלה הדברים רגז פרעה בשצף קצף... ע"כ צוה (ה') שיאמרו לו, אלקי העברים נקרה עלינו גו'. כלומר לא מצד מעלת זאת האומה על זולתה אנחנו שואלים ומבקשים לשלחה, רק מצד מקומות למושבותם אשר מעבר הנהר באו ושמה ישובו לעבוד את אלוקיהם. שאין לך אומר שאין לה מקום מיוחד ומשפיע מיוחד", וממשיך לבאר, שבתחילה אמרו שינו משה ואהרן את לשונם ואמרו "אלוקי ישראל נקרה עלינו" וכשראו את הכעס של פרעה על כך שהם מגדילים את עם ישראל יותר מכל העמים, תיקנו את לשונם ואמרו "אלוקי העברים" ולא אלוקי ישראל, וכדי ליישב את דבריהם שלא יסתרו זה את זה, אמרו "נקרא עלינו", כדי להסביר את דבריהם הקודמים ש"מה שייחסנו את שם אלוקות על שם ישראל, כוונתם היתה שזה האלוה מושל בכל עבר הנהר ואנחנו דרים שם תחת כנפיו, ואבינו הזקן בשם ישראל יכונה על כן נתייחד שם האלוקות אשר מעבר הנהר עלינו האומה הישראלית, על דרך מעשה שהיה כך היה". וכעין זה כתב גם בספרו השני: "דרכי יוסף".

בספר נחל יצחק לרבי יצחק אייזיק רוזנבוים מזוטשקא, מתרץ רק מדוע אמר להם השי"ת לומר נקרה עלינו: "ד' אלוקי העבריים נקרה עלינו. פרש"י לשון מקרה וכן ויקר אלוקים וגו'. וקשה דבפרשת בלק פרש"י ויקר לשון עראי לשון גנאי כו'. א"כ למה ציווה הקב"ה לומר דוקא בלשון זה. ואולי י"ל לפי מה שכתב רש"י בפרשה וארא עה"פ ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים שציום לחלוק לו כבוד בדבריהם. ולפי שלנביא או"ה הקב"ה נגלה רק בדרך מקרה אם היו אומרים שהקב"ה נראה אליהם בדרך כבוד וחיבה הי' נראה לפרעה כמתנשאים עליו להשפילו. לזה אמר להם לומר בלשון נקרה עלינו. ומדודי הה"ק מוהרא"ז מקרעטשיניף זצוק"ל שמעתי לפרש, ע"ד שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויקראו ממך, וכן אומרים בזמירות להגדיל שמו הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו. (ולהלן כשדברו אל פרעה כתיב "נקרא עלינו" באל"ף) וזהו שרמזו לפרעה ששמו של הקב"ה נקרא רק עלינו, ואין לכל אומה ולשון קרבה ושייכות אליו ית'. ולכן לא ימצא פרעה את שמו ית' בין אלהי העמים, וכמ"ש הפייט מה לכהן בקברות. כי רק על ישראל הדרתו. וכן מובא בדבר חיים לרבי חיים מרדכי מנאדבורנא.

אמונת בני ישראל

בספר מי זהב, לרבי משה יעקב וייס כתב: "ועוד יש לעיין דבפסוק ראשון נקרה עלינו נקרה בה', ואילו בפסוק כשבאו אצל פרעה אמרו "נקרא עלינו" נקרא בא', וצ"ע. [נכתב בשנות הרעה, בבונקר תש"ה(!)]. שמעתי מחותני הגאון רמ"ש וינטרויב שליט"א שעמד בדקדוקים אלו וביאר באופן זה", וביאורו שתחילה היו בני ישראל מאמינים יחידים ולכן נאמר עליהם נקרה בדרך מקרה, אולם אחרי שהאמינו בה' כבר היו ראויים לומר נקרא עלינו בקביעות, שכיון שקבלו עול האמונה כבר נקרא שמו הגדול עלינו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה