יום חמישי, 15 בינואר 2015

ליקוטים מספרי החסידות בשבח וגודל עניין האחדות


בעת שבא המדפיס והמוציא לאור של ספר "שער התפילה" מהרב הקדוש בעל "באר מים חיים", לקבל הסכמה מהסבא קדישא מרוז'ין זי"ע, ביקש המדפיס שיאמר לו דבר מה שיהיה לו לתועלת. ענהו הסבא קדישא מרוז'ין זי"ע, שיאמר לו רק אם יבטיח למלא בזה שלושה תנאים. א) לזכור דבריו. ב) לפרסמם. ג) לקיים אותם. ופתח פי קדשו ואמר: קודם ביאת המשיח, יבואו זמנים אשר בני ישראל יחלשו באמונתם, והעצה לזה שיתאספו יחד בפרט בלילי שבתות לדבר ולספר מגדולת ועבודת הצדיקים, ומזה יהיה חיזוק לאמונה. וזה פירוש הכתוב (בראשית מט, א): "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". האספו ואגידה לכם - עשו לכם אסיפות ואגודות יחד לספר מצדיקים, ובפרט בלילי שבתות, וזה יהיה לעצה נגד "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" - שיקררו באמונה קודם ביאת המשיח (יקרא מלשון קרירות), וחזר הסבא קדישא והתנה את שלושת תנאיו הנזכרים לעיל.
(כרם ישראל עמוד לא, מכתבי הרב החסיד רבי יוסף הכהן בורנשטיין שהעתיק מכתבי הרב החסיד רבי שלום ראכמאן)

*

ועל עניין זה של ישיבת החסידים יחד, דרש אדמו"ר הזקן מסאדיגורא זי"ע, את הפסוק (שמות לה, א): "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם, אלא הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם", ופירש: "אלה הדברים" - כלומר, האמורים למעלה להקהיל את בני ישראל יחד, הוא גם מצווה "אשר ציווה ה'", כי מצווה רבה היא להיות בני ישראל יחד באסיפה ואגודה אחת.
(מכתבי הרב החסיד רבי מרדכי אהרן פישמאן)

*

בין חסידי באיאן היתה אמרה שגורה לפרש (בדרך צחות) מאמר רז"ל על הפסוק (דברים יא, כב): "לאהבה את ה' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, והקשו רבותינו זכרונם לברכה, וכי אפשר לומר כן, להידבק בשכינה?! אלא הידבק בחכמים ובתלמידים וכו' (ספרי, מובא ברש"י שם). ותמהו, וכי דבר פשוט וקל הוא להידבק בחכם הוא הצדיק? ותירצו, כי הדגש הוא בחכמים "ובתלמידים" שצריכים להידבק בהם יחד, ועל ידם אפשר להגיע לדביקות בצדיק. וכן הוא גם לשון הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"ב), מצוות עשה להידבק בחכמים ובתלמידים וכו'. ברם גם הדביקות בין החסידים העיקר הוא על פי המבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן רל"א: "וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמים", ועל זה היו עמלים אנשי שלומנו תמיד.
(משכנות הרועים פד-פה)

*

הרבי רבי בונים מפשיסחא, ראה פעם אחת כפרי אחד בונה בית ושני נסרים היו לו שאינם יכולים להשתוות יחד, כי היה באחד סענק (בליטה), ועמד וראה מה הכפרי יעשה. וחצב בצד כדי שיכנוס הסענק בתוך הנקב, ואמר לחסידים ראו איך שיכולים לעשות שלום בין הצדדים לא שיכופו דווקא להשוות הסענק מהעקשן, רק לכוף את השני שיכנוס בתוכו הסענק, ועל ידי זה יתחזק יותר הבניין. כמו כן האחדות, יהיה יותר מקודם כי הכניע את עצמו לפני השני.
(שיח שרפי קודש עמוד יא)

*

בשם הצדיק מוורקי: "שניים שיושבין ואין ביניהם" - שאין ביניהם שום דבר המבדיל כמו מחלוקת וקנאה, "דברי תורה" - זה בעצמו דברי תורה.
(שם)

*

ראיתי כעת בעיר וויען, בספר של הרב הצדיק מטשארטקוב שליט"א [זי"ע], שמביא בשם זקנו המגיד הגדול והקדוש זי"ע, וזה לשונו: "המגיד הקדוש אמר לתלמידיו, בניי! ראו והשגיחו אשר אהבה ואחדות אמיתית תשרור ביניכם, לא תשוב עבודתנו לאחור, רק נלך לפנים".
(רבי אברהם אלימלך מקארלין הי"ד, פרח מטה אהרן עמוד ל"ה)

*

כל אימת שיהודים שרויים יחדיו בלב אחד, אזי כל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.) וכל ההשפעות הטובות נמשכות מאליהם, אם אם יש חס ושלום פירוד ביניהם נעשה מזה חלל והשפעות הטובות נלכדות בידי החיצונים רחמנא ליצלן, והעצה לזה שאחד מן הצדדים יתקרב אל משנהו ואז יוכל להציל את ההשפעות הטובות שירדו אליו.
(הרה"ק רבי פינחס מקוריץ, מובא בדברי שמואל עמוד ר"ט)

*

האחדות בין בני אדם נובעת מהכנעה, כשכל אחד מהחבורה מכניע את היש שלו, פרטיותו, אז מופיעה האנושית הכללית המאחדת את כולם. וזאת לדעת, כי הרגשת הגדלות של האדם בנויה ממחשבת השפלות של השני, מחסרונו, ואיך תוכל להופיע אחדות הלבבות. וזה לשונו (של ה'חוזה מלובלין' זי"ע): ויחן שם ישראל, בלב אחד כאיש אחד (מכילתא יתרו פ"א), זה בא מגודל הכנעה בא אחדות, וכן שמעתי בשם הרב המגיד, על כן יש בין ילדים קטנה אהבה, כי אין להם גדלות. 
(דברי אמת, שמות עמוד נב)


*

דודי זקני מרן רבי אברהם מפוריסוב זצל"ה, אמר כמה גדול אהבת חברים לשם שמים, אפילו שאין אתה מכירו, אם אתה רואה שהוא ירא שמים ומאנשי המידות, צריך להתחבר אליו ועל ידי זה מגיע שבח ותהילה להשי"ת, ומרגלא בפומיה לספר, כי פעם אחת בא התולדות יעקב יוסף זי"ע, לבית המדרש דהבעש"ט הק' זי"ע, וראה אברך אחד שהיה הולך וחוזר בתוך בית המדרש תפוס במוחין דגדלות ולא היה מכירו, התקרב התולדות זי"ע אל האברך ושאלו מאיזה מקום אתם, והשיבו האברך "תיכף", "תיכף", כן היה הרבה פעמים עד שלבסוף שאל האברך להתולדות ז"ל, מה נפקא מינה לכם מאין אני? אמר לו התולדות אם שני אנשים באים ממרחק יחד ומתוך דיבורם אשר ביניהם שואלים זה לזה בשלומם, מתוך זה באים לידי אהבה ויכירו זה את זה, ולזמן מרובה אם פגעו אינש באינש ורואין זה את זה שמח כל אחד עם חברו, ובזה אתקן כורסיא דמלכא קדישא, וכתוב ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, והפירוש הוא כך, כי כפי הידוע משיחת ההמונים כי על שכר הרב שבעיר יאמרו 'הרב "יושב" על שכר כך וכך לחודש', והנה הקב"ה גם כן כביכול נוטל שכר מבני תבל ועל שכרו נאמר 'יושב תהילות ישראל', היינו כי זה שכרו כביכול אשר יהללו לשמו הגדול. וכאשר השי"ת ממתין ומצפה מתי יגיע לו שבח והודאה מישראל, כי מאוד חביב לפני השי"ת תהילות ישראל, השי"ת זיצט אויף אַ פּענסיע פון תהילות ישראל!
וכאשר גמר התולדות זי"ע את הפירוש הזה, העיף עינו והאברך איננו, וראה שהוא מעשה פלא. ונכנס התולדות לקודש פנימה להבעש"ט זי"ע וסיפר לו את כל המאורע, ענה לו הבעש"ט הק' שזה היה אליהו הנביא זכור לטוב, ובא לכאן לשמוע ממך את פירוש התורה של ואתה קדוש וגו', ועתה אומר אליהו הנביא התורה הזו בשמים משמך זי"ע.
(הגה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ אב"ד בני ברק, שערי אריה עמוד ט"ו)

*

בשם הרב (רבי פינחס מקוריץ) ז"ל, בשבת יש לאכול דווקא לאקשין, שהוא רומז לאחדות שמסתבכין זה בזה. שבת היא רשות היחיד הוא אחדות ושבת שלום.
(אמרי פינחס)

*

הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצ"ל היה בפרשיסחא אצל הרה"ק הרבי רבי בונים זצ"ל, כשלקח ברכת הפרידה מהרר"ב זי"ע, ליווהו הרר"ב זצ"ל וכאשר רצה הרר"ב לשוב העירה, שוב ליווהו הה"ק מקאזמיר. בהילוכם הוציא הה"ק מקאזמיר את קופסת הטאסיק ונתן להר"ר בונים זי"ע שישאב טאביק (שמעק טאביק) ושאל אותו הר"ר בונים זצ"ל, מאין ידע כבודו שאני צריך עכשיו א שמעק טאביק? והשיבו הה"ק מקאזמיר זי"ע ומאין יודע היד שהחוטם צריך לשאוב טאביק בעד שהיד מקריב הטאביק להחוטם אלא משום שהם גוף אחד, ובאם יש אחדות ואהבה בין אחד לחברו, מרגיש ג"כ האחד מה שנצרך לחבירו עכל"ק. והוא כעין דברי הק' הרר"ש מניקלשבורג זי"ע בעניין ואהבת לרעך כמוך.
(שיח שרפי קודש)
*

אמרו חז"ל באבות על עולי רגלים: מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים.
שמעתי בשם אא"ז זצ"ל וכן ראיתי בתשובת חתם סופר, שאין הפשט שנתרווחה ירושלים, רק בשביל אהבת ישראל לראות פני השכינה, לא הרגיש אדם שצר לו המקום, אף בעת הרגלים שכל ישראל היו בירושלים לראות פני ה', שבג' רגלים היה הנס שכל ישראל היו זוכים לקבל פני שכינה, וממילא מצמאון ואהבה שהיה להם לראות פני שכינה, לא הרגיש שום אדם בצער הגוף שיאמר צר לי המקום שאלין בירושלים וע"ד שאמרו חז"ל כד רחמתין עזיזא אפומא דספסרא שכיבנא.
(מדרכי משה פרשת בלק)
*

ידוע שבית המקדש נחרב ע"י שנאת חינם, ממילא ראוי להתנהג בהיפוך מזה דוקא באהבה רבה, וזה עכ"פ עובדי ה' ב"ה יראי וידקדקו להיות ביניהם אהבה גדולה, ואם יזדמן לאדם איזה שנאה על חברו מפני שלא טוב עשה לו, יזכור שזה הוא מעשה יצה"ר לעכב הגאולה. והנה לזה צריך הכנעה ושפלות בדעתו כי שני גאים אי אפשר לאהוב וכראוי אחד את חברו, ועוד על ידי הכנעה אינו מקפיד ומדקדק, דוק ותשכח.
(דברי תורה פרשת תצוה)
*

צריך לאהוב כל אחד מישראל וכשרואה אדם שחברו שונא אותו, צריך הוא לאהבו ביותר. ישראל הם כיסא לשכינה וכשיש פירוד ביניהם נעשה חס ושלום מקום בכיסא ודרך שם משתשלות ויורדות הקליפות, לכן צריך לאהוב את השונא יותר כדי לסתום את המקום הפנוי. כשתינתן לי הברירה לגן עדן או לגיהינום, אבחר בגיהינום ואסבול שם ייסורי גיהינום יחד עם יתר אחינו בני ישראל השרויים שם, ולא אזוז משם עד שלא יישאר שם אפילו יהודי אחד.
(רבי פינחס מקוריץ)
*

שאלו לזקני הבעש"ט: הלוא אנו יודעים ואבותינו סיפרו לנו, שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענים משבת לשבת, ואתם ביטלתם את הדבר הזה, כי לפי דעתכם המתענה עתיד ליתן את הדין ונקרא חוטא. אם כן הגידו לנו מהו לפי דעתכם עיקר העבודה? והשיב הבעש"ט: אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחרת, ראוי לו לאדם להמשיך על עצמו שלושה דברים, ואלו הם אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים.  
(רבי ברוך ממעז'בוז')

*

ויראה לקיים הפסוק אלמדה פושעים דרכיך, כדי להוציאם מחמת סטרא אחרא ולהביא אותם אל הקדושה לעשות בו נחת רוח ליוצרו, וגם לקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך כי כל ישראל יש להם חלק אלוק ממעל, כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, והם בשורשם אחדות גמורה רק בגופים הם מחולקים. ועל ידי שיאהבם בלבו נעשים אחדות גם בגופים, והשונא אותם שונא הכל והאוהב אותם נעשה עמם אחדות גם בגופן וגם בשרשם למעלה.
(רבי שלום שכנא מפרוהבישט)
*

כל איש מישראל יש לו אות בתורה. אצל ישראל צריכה להיות אחדות ובאותיות התורה אסור אפילו נגיעה קלה וכשנוגעת אות אחת בחברתה אזי ספר התורה פסול, רק האמת שהאחדות בישראל הוא בשמות וישראל וקודשא בריך הוא חד ואותיות התורה הם בסודות התורה אחדות וזהו אורייתא וקוב"ה וישראל חד.
(רבי מנחם נחום מטשערנוביץ, דברים נחומים)

*

בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. אפשר לפרש ע"פ דברי רבי דוד מלעלוב שאמר שמי שיש לו אהבת ישראל הוא בבחינת הולך בתפילין של הקב"ה שבהם יש פרשיות של אהבת ישראל, ואם כן לא תתגודדו, כמאמר חז"ל לא תעשו אגודות אגודות היינו שתהיה אחדות ואהבת ישראל ביניכם וממילא לא תשימו קרחה בין עינכם, הרומז לתפילין שנאמר בהם ולטוטפות בין עיניכם לא תפגמו בתפילין של הקב"ה.
(רבי יעקב מאפטא)

*

האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו וגו', העיקר הוא שבני ישראל יהיו אוהבים זה את זה ותהיה אחדות ביניהם ועל ידי זה ימתקו (אגידה מלשון מגדים) מעליהם הדינים ויינצלו ממקרים רעים חס וחלילה.
(רבי יעקב צבי מפוריסוב)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה