בתקופה
בה עוסקים רבות בעניין 'קבורה בקומות' ויש בנושא פולמוס הלכתי גדול, מעניין לציין
דבר פלא שנרשם בספר "דבר יום ביומו" (כ"ז בשבט) ובמקורות נוספים,
וממנו אפשר ללמוד כיצד נהגו להלכה בקראקא הבירה שהיתה עיר ואם בישראל.
בכ"ז
בשבט שע"ח, נפטר רבי תנחום הכהן מקראקא, ששימש בה כדיין וגבאי, והיה בנו של רבי
יוסף כ"ץ הנודע בעל "שארית יוסף" אב"ד ור"מ קראקא גיסו
של הרמ"א.
השארית
יוסף נקבר בבית הקברות העתיק שבקראקא, עליו נקברה אשתו הרבנית, עליה
נינה הקטן, ועליהם הבן רבי תנחום. כך מופיע בפירוש במצבתם, הווי אומר ארבעה
אנשים נקברו זה על גבי זה.
וזה
נוסח המצבה שנשתמרה עד היום:
בזאת
המערה נקבר האיש האלקי האלוף התורני מ' יוסף בה' מרדכי גרשון כ"ץ היה
אב"ד וראש הישיבה פה ק"ק יותר מחמשים שנה, ויוסף להיות עניו מכל אדם הוא
הרביץ תורה והאיר עינינו בתשובות שארית יוסף ובאורים חשן משפט ובאורים על המרדכי. ונפטר
ביום ב' ג' שבט שנת נש"א את ראש בני גרשון. ועל החכם הסמוך הנזכר טמונה אשה
חשובה והגונה מ' שפרינצא בת הקצין פרנס ומנהיג הנכבד כמר משה עברליש זצ"ל, כל
ימיה עסקה בגמילות חסדים ובביקור חולים ולבעלה היתה עטרת ונפטרה ביום א' ד' טבת
של"ה לפ"ק. ועליה נקבר נינה הקטן גרשון בן הר"ר משה, ועליהם נקבר
הגאון מו"ה תנחום בהג"מ יוסף כ"ץ, היה כל ימיו דיין וגבאי נפטר
ביום ה' ז"ך ונקי בחודש שבט שנת שע"ח לפ"ק.
אפשר
אולי ליישב בדוחק שהפירוש "על" הוא במשמעות של סמיכות מקום, כלשון
השגורה בתורה, כגון "והנה עומד על הגמלים על העין" (בראשית כד, ל), אלא שלפי
צמצום המקום והמצבה היחידה שהוקמה על הקבר, נראה שהם נקברו זה על זה.
תשובה
בנושא הקבורה בקומות, מובאת ב'המאור' שנה י"ז (תשכ"ו), ושם מביא סיפור
מעניין זה כראיה וסמך להתיר את העניין בהבדל של שישה טפחים.
ב'הפוסק',
ירחון תורני להלכה ואגדה, חוברת א', תל-אביב ת"ש, מובאת 'שאלה למערכת
ע"י אחד מן השוק בדין קבר משפחה', ושם מספר השואל שהזדמן להיות בבית הקברות
בת"א בז' אלול שעבר (תרצ"ט), בלוויית הקדושים חללי הפצצה של ממשלת
הזדון, וראה ששאלו לרב אחד אם לקבור נער כבן עשר מההרוגים ליד אביו והשיב בפשיטות
שלא, וקבר מת אחר ביניהם להפריד בין הדבקים, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם
להפרידם. "ונפלאתי, כי כשהייתי בקראקא בביה"ק הישן נושן ראיתי המצבה של
הגאון האדיר בעל שארית יוסף, ר' יוסף כ"ץ האב"ד ור"מ שם, משנת
שנ"א, וכתוב במצבה כי בקבר זה קבורים ד' אנשים זע"ז: הוא, אשתו הרבנית,
נינו הקטן ובנו הגאון ר' תנחום, שנת שע"ה, והסבירו לי שהוא משום קברי אבות
שחשוב מאוד עפ"י דיני התורה, וכל המקום שמסביב כבר היה אז תפוס, וקראקא כידוע
היא מעולם מקום של רבנים גאונים גדולים ומובהקים בהוראה, וגם ראיתי בספרים שנוח
להם לאב ולבן שיהיו נוחים זא"ז בקבר, והצטערתי מאוד שלא ניתן להם כאן למצער
הנחת רוח הזה, אוי לנו פה בת"א".
המערכת
בתשובתה החריפה והסרקסטית, מאריכה בחשיבות קבורת בני משפחה בסמיכות ומערת המכפלה
תוכיח ועוד, "ולהוראת הגדול שאתה כותב אין טעם וריח, ולא אוכל בכלל לשער
בנפשי איך נתעלמה ממנו הלכה פסוקה וברייתא מפורשת 'כל שישן עמו בחייו נקבר עמו
במותו'... ואפשר אולי להצדיקו, כיון שאסור להורות הלכה בד"ת בתוך ד' אמות של
מת, וכל ביה"ק כד' אמות נחשב, ולהב"ח אסור אפילו חוץ מד' אמות וזו דעת
רב האי גאון ורק במילי דעלמא מותר, והוראה הפוכה כזו כמילי דעלמא מותר, אבל לא כן
הדבר, אימתי מילי דעלמא מותר רק בדבר שהוא לכבודו של מת, אבל הוראה זו היא לו
לבזיון גמור ואסור. ואפשר שגגה זו יצאה מלפני השליט, שגגת תלמוד, שנתחלפה לו
הברייתא הנ"ל בברייתא אחרת שאב ובן לא כנסו יחד לרחוץ במרחץ"... (שלוש
הנקודות במקור...).
מצבת ה"שארית
יוסף" בקראקא ובה פירוט שמות ארבעת הנקברים
בית העלמין
העתיק בקראקא
יהודים משתטחים
על קברים בקראקא לפני מלחמת העולם השניה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה